משתתפים:
 אסטרגון - גוגו: אוהד ווינקלר
ולאדימיר - דידי: אוריה הירש
 לאקי: תומי בן נר
פוצו: אלכסיי טשייב/מיכאל לרנר
הנער: גלעד גורל

מאת: סמואל בקט (על פי תרגום של משה שמיר)
בימוי ותפיסת חלל: אריה אלדר

מחכים לגודו הוא מחזה חידתי שלא נותן תשובות. שני גברים, ולאדימיר-דידי ואסטרגון-גוגו, מהגרי עבודה בסביבה זרה נפגשים לפנות-ערב, בעונת הסתיו במקום כלשהו על דרך בשדה, לרגלי עץ שחור ועירום. הם מקיימים את הטקס הקבוע שלהם: מחכים לגודו. הם אינם יודעים מי הוא, אבל אם הוא יבוא "אנחנו נינצל". אל הבמה נכנסים צמד פוצו ולאקי, אדון ומשרתו, בעל האדמה הזו שהם נודדים עליה, ומעמתים את דידי וגוגו עם מראה מעוותת שלהם עצמם. כשהם עוזבים מגיע אל השנים באמצעות נער שליח מסר מגודו. מסר שלמעשה אינו מבהיר דבר. הלילה יורד, ובמערכה השנייה טקס הציפייה חוזר על עצמו והשאלות מתעצמות. הלילה השחור, המוות, אם תרצו, מאיים להגיע, והחורף הקפוא יבוא בעקבות הסתיו.

מוזיקה: עודד גדיר
תאורה: מאיר עקריש