גרסה לגולשים עם מוגבלויות גרסה לגולשים עם מוגבלויות
הסל נשמר ל 00:00 דקות

קופת !BRAVO

הצגות

תיאטרון אלפא לאמנויות המופע - לא אני

ארכיון תאריך: 27 נובמבר 2018

משך: שעה

מאת - סמואל בקט
תרגום - פרופ' שמעון לוי
עיבוד ובימוי - אפי טרדונסקי
תאורה - חואן כהן
תלבושות - נעמה פרדו
מוסיקה מקורית - גיא כהן
הפקה - קבוצת הפרינג' תאטרון חי-פה.

משתתפים: מרב כהן, דפנה כהנא, פנינה קרש, רות קובץ', דניאל קרפף

מסע הזוי ואינטנסיבי אל תוך פה שברגע מכונן אחד נפרץ בו סכר והמילים נשטפות ממנו לאחר שתיקה של 70 שנה. הדוברת המכונה בפשטות 'פה' נמצאת בתוך טרנס מילולי כאוטי המעלה באוב זכרונות עבר וסיפורי חיים, תוך כדי ניסיון נואש להבין את ההווה, אשר בו לתדהמתה היא איננה יודעת מי היא, מה היא עושה, היכן היא נמצאת ומתי כל זה ייגמר?

על המחזה:
המחזה שהועלה לראשונה ב-1972 כתוב כמונולוג רציף ואינטנסיבי לפה דובר,
והוא מביא לידי ביטוי מהלך בו מאבדות המילים את תפקידן המסורתי כמתווכות של מציאות - הן מודגשות, חוזרות ומוטחות זו בזו, נבלעות ומוקאות מתוך חלל הפה אל החלל, ובחזרה אל התודעה.

הפה משמש כאן כדימוי לפצע המסרב להגליד, כקו גבול אחרון בין ה'אני' לבין עולם אשר בו גבולות הפנים והחוץ, ההווה והעבר, החומר והרוח, הזמני והנצחי נפרמים, והן הדמות והן הקהל פועלים כגשש באפלה המנסה באמצעות סיפורי העבר לכונן 'אני'  יציב, מופרד וברור הניתן לשליטה ודיכוי. הכחשתה העיקשת של הדמות כי הסיפור, על אף אופי העדות האינטימי אינו 'היא', מעלה יותר מספק באשר לאפשרות לומר שסיפור הרצוף בנרטיבים של חיברות, תרבות ודיכוי הוא 'אני'.

על העיבוד:
בעיבוד המחזה לתאטרון תנועה פרטנו את דמותה של  'פה' לחמישה שחקנים. ארבע נשים וגבר אחד, אשר כל אחד מהם מנסה באמצעות תנועה וקול לחקור את מקורות ההעלמות של האני, את ניפוצו של ה'אחד' לרסיסים ואת הניסיון הנואש לחבר את הפאזל לכדי 'אני' אחד ברור ויציב. בעבודה זו אנו שואלים על האופן בו מכוננת השפה הגלויה והסמויה את הבניית וידיעת ה'אני' מתוך ובניגוד לתודעת הסובייקט כמופרד וניתן לשליטה.

 

גילית שגיאת כתיב? סמן טקסט באמצעות העכבר ולחץ Ctrl+Enter